בעקבות הביינאלה ה 7 לאדריכלות בוונציה, מאת יהושע גוטמן. סטודיו – כתב עת לאמנות, גליון 116.

חגי נגר מציג את asdf הנראה טוב לפחות כמו משחק המחשב Symcity 2000. תוך הפגנת יכולת עיצובית וירטואוזית, נגר בונה פרויקט שכולו ג'יבריש של קלישאות עכשוויות. הנה דוגמה, מתונה יחסית, מתוך הטקסט שלו: " asdf גילתה את היופי שבחיים יחד, בחיים שבהם האחד מקבל את האחר. להתערבב; מעורבב; מתערבב; בואו נתערבב. לא שמישהו מכיר מישהו; הוא רק מבחין בו: יחסים במסגרת משפחה מעוותת החיה בעיר כלאיים הקרויה בית. ואלה מביאים לרבגוניות חברתית, תרבותית וחזותית עשירה, המתהדרת בסך כל אנשיה: תושביה הקבועים, עובדים זרים, תיירים, אנשי עסקים מזדמנים, כל הצבעים, כל האמונות – כולם משתתפים בחגיגה העירונית האינסופית. כמו בתצוגת אופנה".
נגר לועג לכוונותיהם של אדריכלים ומומחים למיניהם לסדר את העיר, להכיל את הבלתי-צפוי, לכפות נורמות המתבלות במהירות. הוא משתמש בשפה גרפית ומילולית של אדריכלי-הנייר של שנות ה- 60 (דוגמת "ארכיגראם" Archigram) – מדע בדיוני, פופ, קריקטורות, רדי-מייד, טכנופיליה – כציטוט שהמימד הביקורתי שלו אמור להיות מובן מאליו. אולם שלא כמו הרדיקלים של הסיקסטיז, שניסו באמצעות דימיון ובידיון להציע שיטה מרחבית, טכנולוגית או חומרית חדשה, נגר מציע חוסר-שיטה, מעין כניעה נהנתנית לרעש התרבותי ולהשפעות הלא מרוסנות של כוחות השוק. הצופה בעבודתו נותר עם תחושה מוזרה, שלא ברור אם כל זה ברצינות או בצחוק, בתמימות או בארסיות.

האתר 3

מידע שימושי לגבי אתר השוק הסיטונאי אפשר למצוא בעבודתו של האדריכל גיא צוקר, שבחן, במסגרת לימודיו בטכניון, את תהליך בנייתו ונטישתו של השוק הסיטונאי בתל-אביב. תקציר מעבודתו מוגש להלן:

היסטוריה קצרה

הבחירה ההיסטורית למקם את השוק הסיטונאי בתל-אביב נבעה מהצורך הפוליטי של ההתיישבות העובדת, אחד הגופים החזקים בארץ בשנות ה40, בדריסת רגל בעיר. הראיה לכך היא בהקצאת השטח החריג המיועד לשוק הסיטונאי, שתוכנן בתב"ע G המנדטורית, שקבעה את מיקומו וגודלו של האתר ביחס לאזור שכבר תוכנן לפרטיו כחלק אינטגרלי מהמרקם העירוני. דרך פתח-תקווה אמנם היתה אז ציר הגישה העיקרי לעיר, אבל בתב"ע G יצרו ציר גישה מיוחד, השובר את גריד הרחובות באזור, ומוביל מן האתר למרכז תל-אביב. שמו של הציר – "תוצרת הארץ" (כיום קרליבך).
מיקומו של השוק ומשולש הרחובות שנכפו הגדיר את גבולותיו. החומה המקיפה את השוק מפתיעה בתפקודה שאינו בטחוני אלא כלכלי. תפקידה האמיתי של החומה הוא להגביל את הכניסה לשוק ולפקח על העובדים בתוכו. לשערי השוק שתי פונקציות – האחת כלכלית, גביית מס כניסה וחנייה בתחומי השוק, שמטרתה המוצהרת היא ויסות כמות הרכבים הנכנסים לאתר ומניעת עומס יתר. והשנייה פוליטית ובלתי מוצהרת, נתינת עדיפות לספקים ספציפיים והגבלת אחיזתם של ספקים קטנים וחדשים. על פי חוק מדינה יש הגבלה על התוצרת החקלאית המתבטאת במכסות לפי סוגי מוצרים והגבלה או איסור על יבוא, כולל מהשטחים.
הרחובות והמבנים הגובלים בשוק הכתיבו בעצם את הקונפיגורציה המבנית של השוק: הכניסות והיציאות התאפשרו רק בגבול הצפוני ובגבול הדרומי של השוק דרך הרחובות קרליבך והחשמונאים. העמדת המבנים נוצרה בניצב לאותם רחובות כדי לאפשר את כניסת הרחבים ואת התנועה הנוחה ביותר בתוך האתר.
תכנונו של השוק הושפע מרוח הפוליטית והחברתית של התקופה בארץ ובעולם והתקשר לאופי הבנייה הקיבוצי, שהושפע ממבנה הקואופרטיבים החקלאיים בברית המועצות. המבנים, המבטאים התנגדות להבדלי מעמדות או היררכיה כלשהי בין המשתמשים, יצרו סטנדרטיזציה של צרכני המבנה.

רקע כלכלי

שני האינטרסים הכלכליים הציוניים היו: 1. הקמת שוק, שיימנע את התחרות עם התוצרת החקלאית הערבית ויהיה מסוגל להתבסס על כוח קנייה יהודי בלבד;
2. איחודה של תנובה ליחידה ארצית אחת היה המנוף הפוליטי והכלכלי העיקרי להקמת השוק.
המגמות הכלכליות העולמיות היו: הרס היסודות של העולם הישן, הידרדרות מעמדם של מיליוני חקלאים (מצב שהשוק האירופי מתמודד עמו עד היום), והמעבר הסופי של מדינות מערב-אירופה לכלכלת שוק חופשי ותחרותי.

רקע פוליטי

המניע העיקרי של הרשויות להקמת השוק היה פוליטי. המטרה היתה בראש וראשונה להתנתק ככל האפשר מהתלות בערביי יפו.
בעולם הוקמו שווקים מרכזיים המסדירים את המסחר החקלאי, מבטיחים את הגעת התוצרת החקלאית לערים ומקלים את השליטה על המסחר. הקפיטליזם הביא לידי חיזוק מכוון של העיר על פני הכפר, שנבע מהצורך להגדיל את כמות המועסקים בשירותים ולהביא לידי שינוי בסגנון חיים (שעות עבודה, קצב חיים ותרבות צרכנית). יצירת שווקים מסודרים במרכזי הערים הקטינה את כמות הידיים שעברה התצרוכת החקלאית, והבטיחה אספקת מזון לאוכלוסיית העיר הגדלה.
בארץ, הצורך בהשתייכות לקהילה האירופית קיבל ביטויי בעיקר בתחום התרבותי והפוליטי, ואילו בתחום הכלכלי, המשק היה בעל אוריינטציה סוציאליסטית עם דגש על חקלאות. אפשר לפיכך לראות בהקמתו של השוק התחקות אחר מגמות מערביות, ועם זאת גם חיזוק מעמדם הפוליטי של הסקטור החקלאי בעיר.
בפועל, כאשר כוחות השוק ניסו לדחוק את הכוחות האידיאולוגיים בארץ, נוצר המונופול. כך הצליחה תנובה ליצור היררכיה פנימית בתוך השוק המאפשרת לה לשלוט על רוב השוק החקלאי בארץ.

בתחילת דרכו היה השוק אחד מאמצעי הקרטל הכלכלי של תנועת המושבים והקיבוצים. רוב המוכרים בשוק היו קשורים בדרך זו או אחרת לארגונים חקלאיים כלשהם, ובעיקר לתנובה. במהלך שנות ה60 החלו היישובים החדשים להתמרד כנגד המדיניות הכובלת של תנובה. הרעיון של גוף ריכוזי המכתיב את סדרי היום ופוגע בחופש הפרנסה היה זר לעולי מדינות ערב, וחוסר השותפות בקבלת ההחלטות העצים את הניכור. עד סוף שנות ה60- עוד הצליחה תנובה להתגמש ולשמור על יישובים אלה כחלק מן התאגיד.
בשנות ה70 החלה ההתנתקות מתנובה והמעבר לסוחרים פרטיים. כתוצאה ממעבר זה הלך והתחזק כוחם של ספקים וסיטונאים פרטיים על חשבון כוחה הנחלש של תנובה. המהפך של 1977 הביא כמובן להקצנת כל המגמות שכבר רחשו לפני כן. התהליך המואץ של הפיכת השוק הישראלי לשוק חופשי, ובעיקר האינפלציה הגואה של תחילת שנות ה80, חיזקו באופן קיצוני את מעמד המתווכים בכל תחומי החיים הכלכליים, ובמיוחד בתחום המסחר החקלאי.
בסוף שנות ה80 ותחילת שנות ה90 תפסו הסופרמרקטים את מקומם של השווקים וחנויות המזון. בשלב זה ניצלה תנובה את מעמדה (על אף היחלשות כוחה, עדיין היתה תנובה התאגיד החקלאי הגדול) והפכה לתאגיד קמעונאי. בסוף שנות ה90 גדלה התחרות של תנובה עם תאגידים קמעונאיים אחרים (שופרסל, גרינברג), שהתחרו בה בתחומי מזון שונים שבהם לא היה לה מונופול. אותם תאגידים הקימו לעצמם שווקים סיטונאיים משלהם, מחוץ לתל-אביב, והצליחו לחזק את מעמדם בפריפריה ובפרברים, שבהם נוצרה תרבות מסחר שונה מהישנה – הסופרמרקטים והקניונים. תרבות זו (אמריקנית במקורה) החלישה את מעמדה המסחרי של העיר בכלל, ואת מעמד השווקים בפרט.
במהלך העשור האחרון נוספו תנאים פיזיים, שהביאו להוצאת השוק מהאתר הנוכחי שלו והעברתו ל"מתחם קשת" (ליד נתב"ג 2000).

דרכי הגישה לשוק:
הדרך המחברת בין המושבה העברית הראשונה – פתח תקווה – ובין העיר יפו, היתה, עם הקמת "אחוזת בית", לדרך הגישה העיקרית לעיר המתהווה תל-אביב. דרך זו נשארה ציר הגישה העיקרי לתל-אביב עד שנות ה80 של המאה ה20 וסלילתם של נתיבי איילון.
נדל"ן:

בסופו של דבר, המניע העיקרי ליציאת השוק מהעיר הוא, כמובן, עליית ערך הנדל"ן בתל-אביב. תוקפו של חוזה החכירה של שטח השוק מהעירייה יפוג רק ב2025. אבל תהליך בניית המגדלים באזור הופך את פינוי השוק לגורם דוחק מבחינה כלכלית עבור שלושה מתוך ארבעת בעלי העניין בשוק – עיריית תל-אביב, סוחרי השוק ותנובה בראשם, והיזמים.